חגיגת 100 שנה לבית הכנסת באוסלו

פסגה נוספת שהיתה לי בשבוע מאוד מיוחד באוסלו היתה חגיגת יובל 100 שנה של בית הכנסת היפה של אוסלו. עבורי באופן אישי זה היה מעמד מרגש וחיבור של דורות מאחר וסבי ומורי ז"ל, חנךב-1920 את בית הכנסת וגם הוא וגם אבי ומורי ז"ל, פעמים רבות, בתקופות שלא היו רבנים,היו מחוברים לקהילה ודרשו בבית הכנסת הזה. אני בעצמי מכהן במשרה מלאה או חלקית כמעט חצי מתקופת קיומו של בית הכנסת ועכשיו הבן שלי, הרב יואב, כבר למעלה מ-15 שנה הרב של הקהילה.

כפי שהמשפחה שלי מחוברת לבית התפילה המיוחד הזה, כך יש הרבה משפחות הקשורות מדורות וגם חברים חדשים שהצטרפו בשנים האחרונות ונקלטו היטב. עצם ההישרדות של בית הכנסת אחרי הכיבוש הנאצי זו גם בגדר פליאה. הרב איזאק יוליוס סמואל ז"ל וחלק גדול מאוד מבאי בית הכנסת נשלחו למחנות המוות בסוף נובמבר 1942 דבר שציינו השבוע במנהג מאוד מיוחד שלדעתי לא קיים באף מקום – שבשבת הקרובה למועד הגירוש כל הקהילה יחד אומרת קדיש בכל התפילות.

האירוע בבית הכנסת היה מרגש בהרבה רמות. הנוכחות של המלך ויורש העצר ומכובדים רבים מהממשלה, העירייה, ראשי הדתות האחרות נתנו תחושה של תמיכה מאוד גדולה לקהילה היהודית הקטנה ונתנו לי את הכבוד לשאת את הנאום המרכזי. ואפשר לראות בתמונה שגם המלך ויורש העצר צוחקים מכל הלב מאחת האנקדוטות שלי על חוויות שהיו לי בעבר עם בית המלוכה והקהילה. התמונה נלקחה מהפייסבוק של בית המלוכה. מה שיותר חשוב עבורי, שהרבה מצעירי הקהילה הופיעו במיטבם בטקס יחד עם שירה נפלאה של שלושה חזנים שכיהנו פה ומקהלה שלנו והמון ילדים. הכל בהובלתם של הרב יואב וראש הקהילה החדש רונן בכר.